קיבוץ דן הוקם במאי 1939, על גבול הצפון, באזור מפגש הגבולות בין ישראל, לבנון וסוריה. מתוך רוח חלוצית, ציונית ונחישות להתיישב, לעבוד את האדמה ולבנות חקלאות גם תחת איום בטחוני מתמשך.
כבר מראשית דרכו ראה הקיבוץ בחקלאות ייעוד מרכזי, ובשנות ה־40 החלו בו ניסיונות ייחודיים לגידול דגי פורל במי נחל הדן, מין שלא גודל קודם לכן בישראל . הבחירה לפתח חקלאות חדשנית דווקא באזור הגבול לא הייתה מובנת מאליה, אך ביטאה אמונה עמוקה בהתיישבות כעוגן לאומי.
נחל הדן נובע ממעיינות טבעיים למרגלות החרמון, ומוזן מאקוויפר תת־קרקעי גדול שבו המים מסוננים במשך שנים דרך שכבות סלע גיר. התוצאה היא מים קרים, צלולים וזורמים כל ימות השנה, בטמפרטורה יציבה של כ־14–15 מעלות, עם רמת חמצן גבוהה וניקיון טבעי יוצא דופן. תנאים אלה, המזכירים נהרות באירופה – משם הגיעו מייסדי הקיבוץ – יצרו בסיס אידיאלי לגידול דגי מים קרים באיכות גבוהה במיוחד.
למרות תנאי גבול קשים, איומים ביטחוניים, ירי ופגיעות לאורך השנים, הוקמה חוות הפורל למרגלות תל דן והונח היסוד לענף חקלאי חדש בישראל. גם חבלות, נזקים והרס לא עצרו את המפעל. לאחר מלחמת ששת הימים החווה התרחבה והתפתחה למתחם מתקדם הכולל בריכות גידול, מדגרה, מפעל עיבוד ובית אריזה – כולם פועלים בסינרגיה מלאה עם סביבת המים הייחודית.
גם בתקופות של מתיחות ביטחונית קיצונית, ובכללן המלחמה האחרונה בצפון, פעילות דגי הדן לא נעצרה. מתוך תחושת שליחות, אחריות ואמונה בצדקת הדרך, המשיכו העובדים והחקלאים להגיע מדי יום, לגדל, לעבד ולספק מזון טרי – כחלק מהמאמץ לשמור על רציפות החיים, החקלאות והנוכחות הישראלית בגבול הצפון.
כיום דגי הדן מייצרת מאות טונות של דגים כשרים למהדרין בשנה, תוך שילוב של ידע עולמי, טכנולוגיה מתקדמת וחקלאות כחול־לבן. עיקר הגידול הוא דג הפורל – דג איכותי, בריא ונגיש לכל משפחה – לצד פיתוח וגידול מינים נוספים.
דגי הדן היא הרבה מעבר לחוות דגים: היא סיפור של התיישבות, עמידה ואהבת הארץ. מפגש חי בין טבע, מים וחקלאות ישראלית – שמתקיים יום־יום, כבר עשרות שנים, דווקא בקצה הצפוני של המדינה.
